פרן אבני עלתה לארץ מקנדה ב-1966, הופיעה עם לוליק ואמנים נוספים, עבדה עם נעמי שמר ואף הקליטה עבור קול ישראל. סוזן דבור עלתה לארץ מקנדה עם הוריה ב-1967 והיתה סטודנטית לאמנות בבצלאל. הן הכירו ב-1971, החלו להופיע כצמד, בעיקר ב"המערה" ביפו, ויצרו וביצעו שירים מקוריים בסגנון פולק. ההרמוניות הקוליות של השתיים יצרו מוזיקה יפהפייה וייחודית. הפריצה הגדולה הייתה בערב שירי המשוררים הראשון שהופק ע"י גלי צה"ל ב-1972, בו ביצעו את השיר "ציפור שנייה". השיר זכה להצלחה רבה וב-1973 הוציאו השתיים את אלבומן הראשון, שבו נכללו גם השירים "דרך ישנה", "לילות לילך" ו"לא דיברנו עוד על אהבה". באותה השנה התארחו בתכנית הרדיו "צריך לשמור על כושר" ששודרה במסגרת הסדרה "דו רה ומי עוד?" בקול ישראל שהציגה שירי עם בריטיים מתורגמים, וביצעו מספר שירים עם צמד "הדודאים". השילוב עלה יפה והוביל להופעה משותפת בשם "קשת בענן" בה שיתפו שני הצמדים פעולה וביצעו שירי עם אירים, אנגלים ואמריקאיים בתרגום לעברית של תרצה אתר, יעקב שבתאי ודן אלמגור. בהמשך יצאו השירים על גבי תקליט בעל אותו שם. לאחר מכן השתתפו בתכנית הטלוויזיה המוזיקלית של דן אלמגור "הצועני השורק". ב-1973 החליטו סוזן ופרן לפרק את הצמד ולהגר לקנדה. הן הוסיפו להופיע וליצור מוזיקה אך בנתיבים שונים. ב-1986 שבו לישראל לסיבוב הופעות קצר, לאחריו שבו לקנדה. בשנת 2003 שבו השתיים לסיבוב הופעות נוסף בישראל, והוציאו אלבום שירים עבריים בשם "שושנים", שבו השיר "אדמה" שבוצע גם ע"י עפרה חזה, וגם גרסה חדשה לשיר שפרץ להן את הדרך והפך מאז לקלאסיקה אלמותית, "ציפור שנייה". אחריו הוציאו אלבום כפול נוסף, בעברית ובאנגלית, בשם "בחמלת הלבנה".