ב-1981 הוציא שלום חנוך את אלבום הסולו השלישי שלו "חתונה לבנה", 4 שנים אחרי "אדם בתוך עצמו" השקט והאינטימי, שזכה להצלחה רבה. באלבום זה פנה חנוך לדרך חדשה. המעבד ירוסלב יעקובוביץ והמפיק המוזיקלי לואי להב תרמו ליצירת אלבום רוק מחוספס וכבד יותר, שבו שר חנוך את השירים בקול נמוך וצרוד, אופן שירה שהחל אז ונמשך עד היום. האלבום והמופע המושקע שליווה אותו לא זכו להצלחה בקרב הקהל בזמן אמת, למעט "שיר דרך" שזכה להשמעות נאות ברדיו, אך עם השנים הפך האלבום לאחד האלבומים המשמעותיים והמשפיעים ברוק הישראלי. קטעים מראיון שנערך עם חנוך מספר ימים לפני צאת האלבום ועליית המופע, מספקים הצצה אל "מאחורי הקלעים" של האלבום ודרך יצירתו:

אולי תספר איך נולד שיר, משהו בנוסח הביאליק מנין נחל המשורר את שירו?

אני אף פעם לא זוכר את הסיטואציה כשזה בא. פתאום "טאך" יש שיר. את "שיר דרך" כתבתי כל כך מהר, שלא זוכר אפילו איך זה קרה. בדקות ממש, קמתי בבוקר וידעתי שאני צריך לעבוד. לא תמיד זה ככה. לפעמים עוברים חמישה-ששה ימים ושבוע – ולא הולך, כותב ומוחק, כותב ומוחק. ופתאום ביום אחד, בחמש דקות בא משהו, ואני מכניס למגירה. כעבור ימים, שבועות, או חודשים, אני מעלעל בדפים שכתבתי ומוצא שם שיר. אני גר לבד בבית, וכל הניירות הכתובים מונחים אצלי על השולחן או במגירות. יום אחד בא לי להתעסק עם מוסיקה, עובר על כל הדברים שכתבתי, שיר אחד מדליק אותי ואז קורית גם המוסיקה. ופתאום יש שיר.

"החתונה הלבנה" שלך אינה נשמעת כמו משהו תמים ובתולי, אלא כהשקפה די פסימית על החיים.

התקליט הזה עשוי מיקשה אחת, יש קשר בין השירים והסדר מחושב מאוד מבחינת המסגרת. זוהי הסתכלות לאחור, ואולי ניסיון להבין איזה פרק בחיי. התהליך שעבר עלי הוא לא בלעדי שלי, ואין פה שום ניסיון לחשוף את הצד הפרטי-הרכילותי של חיי. זהו תהליך שעובר על כל איש צעיר בדרך לבגרות, יצירת משפחה וכולי. אם אני מתחיל בשיר "הדרכים הידועות": "שער הברזל נסגר מאחורי / יצאתי לעולם הקר משוחרר על תנאי", זו התחלת הדרך וזה מה שקורה להרבה אנשים בגיל 20, כשהם יוצאים מהמסגרת הידועה והמוכרת של משפחה, לימודים, צבא, אל עולם בלתי ידוע. התחנה האחרונה בפרק האוטוביוגרפי היא "שיר דרך", שהוא שיר די אופטימי, והשיר הזה סוגר מעגל והוא בעצם תחנה אחרונה וראשונה.

עדית נעמן, שלום – עכשיו, ידיעות אחרונות 27.11.1981