מילים
קרדיטים
הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד.
וְהָאָפֹר הַיּוֹם אָפֹר מְאֹד.
וּקְצָת שְׁחוֹר וְאֵין לֹבֶן בָּעִיר.
וְהַנִּסְעָר הַיּוֹם נִסְעָר מְאֹד.
וְהֶעָבָר הַיּוֹם – עָבָר מְאֹד.
וּקְצָת עָתִיד. וְאֵין הוֹוֶה בָּאֲוִיר.
וְעוֹד לֹא קַל לִנְשֹׁם, וְעוֹד לֹא קַל
לַחְשֹׁב מוּל זֶה הָרוּחַ הַנִּפְתָּל.
וּמְאֹד לֹא פָּשׁוּט לְחַכּוֹת.
הַסְּעָרָה נוֹגַעַת בָּרִיסִים,
וּמִשְׁתַּבֵּר כָּל רֶגַע לִרְסִיסִים.
אַךְ הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד.
מילים: לאה גולדברג
לחן: יהודית רביץ
ביצוע מקורי: יהודית רביץ (באלבום "ומאוד לא פשוט לחכות" 1993)
ביצוע חדש: ערן צור, אפרת בן צור
הפקה מוזיקלית: אסף אמדורסקי
עיבוד: אפרת בן צור, אסף אמדורסקי וערן צור
אוטוהארפ ושירה: אפרת בן צור
בס, גיטרות, שירה: ערן צור
קלידים ומכונת תופים: אסף אמדורסקי
הוקלט ובושל ע"י סטלה גוטשטיין ואסף אמדורסקי באולפן של אסף אמדורסקי
מאסטרינג: איציק פליבה
השיר מתוך: לאה גולדברג, מוקדם ומאוחר, ספרית פועלים 1959

לאה גולדברג (1970-1911)
דוד אלדן לע"מ
לאה גולדברג (1970-1911)
משוררת, מתרגמת, סופרת, מחזאית, מבקרת, עיתונאית ועורכת, חוקרת ספרות (פרופסור לספרות באוניברסיטה העברית) וציירת. כלת פרס ישראל. מבכירי המשוררים בישראל, אהובה על ילדים ומבוגרים כאחד. גולדברג גדלה בקובנה שבליטא, בזמן מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לגלוֹת לרוסיה. בתום המלחמה שבו לקובנה וגולדברג למדה בגימנסיה העברית בעיר. את השכלתה הגבוהה רכשה בקובנה, בברלין ובבוֹן. עם הגעתה לארץ ב-1935 הייתה חלק מחבורת המשוררים "יחדיו" בראשותו של אברהם שלונסקי, לצידם של נתן אלתרמן, אברהם חלפי, אלכסנדר פן, ישראל זמורה ועוד. סמוך לאחר עלייתה פורסם ספר שיריה הראשון "טבעות עשן". גולדברג חיה עם אמה, צילה, בדירה ברחוב ארנון בתל אביב. בתחילת שנות ה-50 עברה להתגורר בירושלים, ושימשה מרצה לספרות באוניברסיטה העברית ומאוחר יותר, משך כעשור, עמדה בראש החוג לספרות כללית והשוואתית (היא הייתה בין מייסדיו). גולדברג פרסמה ספרי שירה למבוגרים ולילדים, ספרי פרוזה למבוגרים ולילדים, מחזות, תרגומים מספרות העולם (טולסטוי, צ'כוב, גורקי, איבסן, שייקספיר ועוד), ספרי עיון ומחקר, ועוד. לאחר מותה ראו אור יומניה, רשימות עיתונאיות, מחזות מעיזבונה ושיריה הגנוזים. גולדברג היא אחת המשוררות האהובות והמוכרות ביותר בישראל, ואף המשוררת המולחנת ביותר. רבים משיריה המולחנים הפכו קלאסיקות ישראליות, בהן: "פזמון ליקינתון", "מה עושות האיילות", "ערב מול הגלעד", "החליל", "ימים לבנים", "לתמונת אמא", "מזמור לילה", "אהבתה של תרזה די מון", "האמנם" (את תלכי בשדה), "בארץ אהבתי", "משירי ארץ אהבתי" (מכורה שלי), "ולא היה בינינו אלא זוהר", "טנא מלא כוכבים", "הוא" (בואי כלה), "מה יהיה בסופנו", "סליחות", "שירי סוף הדרך", "ברווזיים", ו"הדוב הצהוב".

יהודית רביץ
ניר סגל
יהודית רביץ
זמרת יוצרת ומפיקה מוזיקלית, ילידת 1956. מהבולטות בזמרות ישראל, הסגנון העיקרי ביצירתה הוא הרוק, ורבים משיריה הם שירי משוררים. רביץ התפרסמה כזמרת ב-1977 עם השתתפותה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "סליחות". מהר מאוד הפכה לקול בולט בנוף המוזיקה המקומי עם אלבומי סולו אהובים, ושיתופי פעולה מרתקים, ביניהם עם: דני ליטני, יוני רכטר, שלום חנוך, נורית גלרון, עדי רנרט, מתי כספי, רן שם טוב, ברי סחרוף, אסתר עופרים ואחיה, יעקב רביץ. היתה חברה בהרכב "ששת" ובאלבום "הכבש השישה-עשר". רביץ הלחינה שירים רבים לאחרים והפיקה מוזיקלית אלבומים לקורין אלאל, אהוד בנאי, קרן פלס ועוד.

ערן צור
שרון דרעי
ערן צור
זמר, פזמונאי, מלחין, מפיק מוזיקלי וסופר, יליד 1965. צור היה חבר בלהקת "טאטו" והקים את להקת "כרמלה גרוס ואגנר", ההרכב הוציא 2 אלבומים. כסולן הוציא צור 7 אלבומים, והוא כותב ומלחין את רוב שיריו. מלחין לקולנוע ולתיאטרון. יזם והוביל את מופע "אתה חברה שלי – משירי יונה וולך המולחנים" (שאף הוקלט) ומרבה להלחין שירי משוררים. יצירתו של צור מתאפיינת בטקסטים בוטים ומעוררי מחשבה, לצד שירים שמציגים רוך ועדינות. צור פרסם 2 ספרים: "בית אשמן" ו"החיה בבטן".

אפרת בן צור
אנגליקה שר
אפרת בן צור
זמרת, פזמונאית, מלחינה, מעבדת, מפיקה מוזיקלית ושחקנית ילידת 1968. אלבום הבכורה "צוללת" יצא ב-2001 והציג קו מוזיקלי ייחודי, חלומי ומהפנט. לאחריו הוציאה 3 אלבומים נוספים שכוללים שירים פרי עטה לצד שירי משוררות כגון דליה רביקוביץ ולאה גולדברג אותם הלחינה וביצעה. אלבומה השלישי "רובין" הוקדש כולו לשיריה של המשוררת אמילי דיקינסון. בן צור הלחינה וביצעה אותם בשפת המקור, אנגלית. בן צור התארחה באלבומים ובפרויקטים מוזיקליים רבים, כגון "עבודה עברית", "שרות חוה אלברשטיין", "שרות לאה גולדברג", וביצעה עם אביתר בנאי את השיר "שמתי לי פודרה" באלבומו הראשון. הלחינה וביצעה מוזיקה לקולנוע ולתיאטרון: "אליס" של רועי חן (בבימוי יחזקאל לזרוב, תיאטרון גשר), "מתאבל ללא קץ" של חנוך לוין (בבימוי ארי פולמן, תיאטרון הקאמרי). שחקנית באנסמבל תיאטרון גשר, שיחקה בהצגות רבות, בקולנוע ובטלוויזיה. זכתה בפרס התיאטרון הישראלי על ההצגה "כפר" (תיאטרון גשר) ועל משחקה בהצגה "אישה בורחת מבשורה" (הבימה-הקאמרי).

אסף אמדורסקי
אוהד רומנו
אסף אמדורסקי
זמר יוצר ומפיק מוזיקלי, יליד 1971. אמדורסקי החל את דרכו בלהקת "תערובת אסקוט" בתחילת שנות ה-90. לאחר מכן הפך לאמן סולו מצליח, מחלוצי המוזיקה האלקטרונית בישראל. לאורך כל הקריירה הקפיד אמדורסקי על הפקות מוזיקליות מלוטשות וחדשניות, נועזות ופורצות דרך מתוך תפיסה אמנותית הוליסטית הקושרת בין כל אמצעי המבע היצירתיים. מאחוריו 7 אלבומי אולפן.
על השיר
השיר "למחרת" הוא השיר האחרון במחזור "שברי סערה" שכתבה לאה גולדברג והתפרסם לראשונה בחוברת האחרונה של כתב העת "אורלוגין": חוברת 13, פברואר 1957. בהמשך הופיע מחזור השירים בספרה של גולדברג "מוקדם ומאוחר" שיצא לאור בשנת 1959. שני שירים שכתבה גולדברג כחלק ממחזור השירים נגנזו על ידה והופיעו לראשונה בספר "השירים הגנוזים" שיצא לאור בשנת 2019. שירי המחזור, כפי שמעיד עליהם שמם, עוסקים בסערה ובהשלכותיה; הן בסערת רוחות פיזית והן בסערת רוחות נפשית, ונדמה כי הן משתלבות זו בזו ומבטאות זו את זו. מהשיר "למחרת" עולה תחושת החיוּת והנוכחות העוצמתית של הסובב, הפיזי והנפשי, נוכחותו הדומיננטית של העבר לעומת העתיד שרק קצה קצהו נראה לעין, ואֵינִיוּתוֹ של ההווה, השתברותו לרסיסים. נוכח הקושי לנשום ולחשוב אל מול הרוח, ולצידו בולט במיוחד הקושי הרב שבציפייה: "ומאוד לא פשוט לחכות". יהודית רביץ קראה כך לאלבומה שיצא ב-1993, שבו הלחינה וביצעה את "למחרת", לצד שירים נוספים של לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי ועוד. בראיון שהעניקה רביץ עם צאת האלבום סיפרה כי השיר "למחרת" הוא השיר הראשון שהלחינה לאלבום וכי הוא יכול להיות סיבת התקליט; כשהלחינה אותו הבינה שעלתה על הדרך אותה היא חיפשה. בראיון מספרת רביץ:
"לפני שנכנסתי לכתיבת התקליט הזה הייתה לי הסכמה ביני לביני, שאם לא יהיה לי מה להגיד לא אגיד. עד הכתיבה הציק לי משהו ועכשיו הוא הפסיק. אפילו שלא כתבתי את המלים מאוד בחרתי אותן. אני מאוד נמצאת בהן, כמעט יכולה להגיד שהייתי שם כשכתבו אותן. אני יכולה להגיד את זה במיוחד על 'למחרת". יש שם ציפייה, שהיא תקווה, ויש גם צעקה. יש בשיר הזה הכל. 'הירוק היום ירוק מאוד / והאפור היום אפור מאוד / וקצת שחור… ומאוד לא פשוט לחכות'. זאת הצעקה של הציפייה. בכלל, לתקליט הזה לקח המון זמן להתבשל. ההמתנה והחיפוש באו מבפנים".
(איציק יושע, "אני כבר לא צועקת. אני שרה", 'ידיעות אחרונות', "7 לילות", 3.9.1993)